עוגה בצנצנת

אני (אלישבע) גדלתי בבית חצי אמריקאי, או כמו שאני אומרת - אנגלית זו שפת האב שלי.

הרבה מילדותי עברה בארה"ב, ארץ זבת חלב ושומן טרנס. בשנים האלה, אבא שלי עדיין לא ממש בישל (מאז הוא נהיה בשלן רציני) אבל הוא ידע להכין פנקייק מע-ו-ל-י-ם. 

מקופסא, כמובן. 

ולמי שלא מכיר, בתוך קופסא שהיינו רוכשים בסופר הייתה אבקה מסתורית. לתכולה היינו מוסיפים ביצים, חלב וחמאה - וכמו קסם הבלילה הייתי מוכנה. לימים הבנתי שהאבקה הקסומה הזו הייתה קמח ואבקת אפייה במחיר מופקע. אני מתביישת לומר שרוב שנותי חשבתי שבפנקייק יש איזה מרכיב סודי שאפשר לקנות רק ככה - בקופסא.

כמה שנים עברו מאז, אבא שלי כמו שהזכרתי נהיה בשלן רציני, ואני גילית שאפשר להכין פנקייק ממרכיבים שכנראה יש אצלי במזווה.

לפני שנה בערך התחילו לצוץ מיקסים לעוגות שמכינים לבד בתוך בקבוקים וצנצנות בבלוגוספרה, והנה אנחנו מגישות גרסה משלנו.

אהבנו את הרעיון מכמה סיבות: אפשר לתת צנצנת כזו כמתנה (שנה שעברה היא כיכבה במשלוחי המנות שלנו), או לשמור על מדף ליום המתאים. לא מדובר בהרבה עבודה, בדרך כלל המרכיבים כבר אצלכם בבית, והתוצאה מזכירה גרסה עדכנית יותר לבקבוקים עם החול הצבעוני שהיינו קונים בדרך לאילת. רק יפה.

אפשר להשתמש בכל מתכון, אבל עדיף כזה עם כמה מרכיבים, ובכמה צבעים. מניחים הכל לפי הסדר בצנצנת ואחרי כל מרכיב קצת מנערים כדי שיתיישר. למעלה כדאי לשים את האגוזים או השוקולד וקצת לדחוס עם האצבע כדי שהשכבות לא יתבלגנו. מצרפים כרטיס (אנחנו הכנו אחד ממדבקת לוח גיר מחיק של מרטה סטוארט, משהו דומה אפשר לרכוש בארץ כאן) עליו כותבים אילו מרכיבים נוזלים יש להוסיף.

עוד טיפ של אלופים - בכל מתכון שדורש שוקולד צ'יפס, אנחנו מוותרות על התענוג וממירות בחפיסה של שוקולד מריר. את החפיסה יש להכות בפטיש בעודה בעטיפה (אפשר עם הצד השטוח של הפטיש של השניצל) לכל האורך. אחר כך פותחים בזהירות צד אחד של האריזה ושופכים את השברים. גם כייף יותר לקבל שבר גדול בתוך העוגיה, וגם חסכוני.

בתיאבון!

אלישבע ותמר