נוסטלגיה, נוף כפרי, ויש גם מתכון

אנחנו לא יודעות אם זה ריח הסופגניות בכל מקום או טיפות הגשם (בכל מקום) אבל פתאום נתקפנו נוסטלגיה.

נוסטלגיה למנהגים מסורתיים וחגיגיים של חנוכה מבית ההורים. וכשאנחנו אומרות מנהגים אל תיבהלו, ברור שהם קשורים לאוכל.

הפעם החלטנו להגיש כל אחת מזוויתה וממקום מושבה את הריח והטעם הנוסטלגי של הבית. צרפנו גם מתכון וגם הוכחה מצולמת למקומות הבאמת מיוחדים ומרוחקים שאנחנו גרות ויוצרות בהם. (גלוי נאות- עד לפני שבועיים הייתה זו אלישבע שאחזה בכתר "גרה בקצה העולם" אבל התחרותיות של תמר גרמה למושג "קצה העולם" להראות קרוב , בכ"ז מגורים בקיבוץ כברי)

אצל אלישבע לא מתרחשת הדלקת נרות בלי ערימת לביבות שרופות. ואצל תמר הסיידר הוא יריית הפתיחה של האירוע.

 

 אלישבע מעדכנת: באסכולת הלביבות (וכפי שקוראים להם אצלנו בבית - לטקס:) , אפשר לומר שהקציצות העגלגלות והמעט רופסות שולטות בשוק המקומי. אבל אם יש משהו חשוב שלמדתי מאמא שלי, זה שלעולם אי אפשר לשרוף תפוח אדמה יותר מדי. הלטקס שלנו היו תמיד נימוחים מבפנים, וקריספי מבחוץ. החלק האהוב על כולנו היו הפרנזים של הלביבה (החלקים הדקים ששוררים מהלביבה המרכזית, כמו חוטים פרומים), ותמיד עצוב לי על לביבות של אחרים, שאין להם פרנזים בכלל.

למתכון הזה תצטרכו 7-8 תפוחי אדמה בינוניים קלופים, ובצל יחסית קטן.

מגררים את תפוחי האדמה ואת הבצל בפוד-פרוססור בלהב שעושה שערות (לא צ'יפס!), אפשר גם בפומפייה כמובן.

השלב הבא הוא החשוב ביותר! מרימים חופן מהקערה, סוחטים טוב טוב ביד כך שיצאו כל המים, ומעבירים לקערה נפרדת. כך את כל מה שגירדנו. שלב זה יבטיח לביבות פריכות מבחוץ שלא נראות עייפות.

מוסיפים 2 כפות גדושות של קמח, כפית מלח, מעט פלפל גרוס ושתי ביצים. את הכול מערבבים טוב טוב, אודה שאני משתמשת בידיים.

מחממים שמן במחבת כך שיגיע למחצית מגובה הלביבה. בכף היד חופנים מהבלילה ומשטיחים בעזרת היד השנייה (כאילו שמוחאים כף עם בלילה בפנים) ומוציאים עוד מהנוזלים שהצטברו. מתקבלת קציצה שטוחה עם קצוות מעט פרומים. פורמים עוד קצת את הקצוות עם היד, ומכניסים לשמן.

מטגנים עד שהלביבה משחימה לגוון חום עמוק, לא בהיר מדי, והופכים צד.

כשהלביבות מוכנות, מעבירים לצלחת עליה שמנו נייר סופג, וטורפים!

תמר: סיידר תפוחים להדלקת נרות זה ההתמחות של אבא שלי. הוא הולך על הגרסה (הזרקנית) שמבוססת על תרכיז תפוחים מוכן אבל משקיע באלכוהול. בתור אספן ליקרים מושבע הסיידר לא יכול להתחמק מחיזוקים של גרנד-מרנייה ושנאפס תפוחים וכמובן יין אדום חצי יבש.

הייתי רוצה להגיד שזה מתכון מדויק וסודי שעובר מדור לדור אבל בפועל מכיוון שמכינים אותו כשהאורחים כבר מתאספים אז כל מי שעובר ליד הסיר מרגיש חופשי לעדכן את הסיידר בעוד רכיב, או לתת עוד עצה או בעיקר להגיד שאין מספיק אלכוהול-בקיצור מתכון משפחתי.

המתכון הבסיסי:

בקבוק תרכיז סיידר תפוחים.

8 כוסות מים

כוס יין אדום חצי יבש

2 מקלות קינמון

1 תפוח ירוק מזן סמית

לחיזוקים:

שוט של גרנד מרנייה

שוט של שנאפס תפוחים

אפשר להתפרע עם: פלפל אנגלי, כוכבי אניס, ציפורן, פלחי תפוז.

שמים את כל הרכיבים ומביאים לרתיחה. טועמים ומתקנים תיבול אם יש צורך. כשמתפשט ריח ממש טוב בבית-זה מוכן!

אני הוספתי למתכון המשפחתי הפתעה, חתיכות תפוחים בצורת פרחים.

כמה פשוט ככה מרשים- חותכים חתיכות תפוח לרוחב ובעזרת קורץ עוגיות קטן צרים צורות.

מגניב, לא?

גם לכם יש מנהגים מיוחדים בחנוכה? נשמח לשמוע - ומתכונים יתקבלו בברכה.

למי שעדיין לא נרשם לקבל עדכון במייל כל פעם שעולה פוסט, ההרשמה ממש פה מימין. אחרי שתזינו את כתובת המייל, תמטרכו לאשר את המייל שיגיע אליכם. חג שמח!