אני מעצבת תעשייתית. זה המקצוע שלי. רכשתי אותו במשך ארבע שנים מפרכות בבצלאל. חלקכם כבר יודעים את זה, אבל מה שאתם לא יודעים זה כמה זמן לקח לי לקבל את זה שזה המקצוע שלי, ושאני אוהבת אותו, ושזה בסדר.
במשך כל שנות לימודי נרשמתי שוב ושוב ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. כל שנה לקראת ההגשות - מצאתי את עצמי אומרת לעצמי (כי אני מדברת הרבה עם עצמי:) אלישבע, לא יכול להיות שכל החברות שלך לומדות מקצועות שבאמת תורמים לחברה (רפואה, עבודה סוציאלית, חינוך, ריפוי בעיסוק, פיזיוטרפיה - יש לי חברות רציניות) ושאת יושבת על הכסא שלך בסטודיו בבצלאל, בשתיים לפנות בוקר, ושוב ומתעסקת בשטויות.
"כסא מתקפל", קורס "סטודיו", תרגיל שנה ג' בבצלאל
למדו איתי אנשים מדהימים (נקודת אור בתקופה חשוכה) ולא פעם היינו מוצאים את עצמינו בהתקפי חרדה, לא מספיקים, בשעות הקטנות של הלילה, עצבניים ועייפים. וכל זאת למה? אנחנו הרי לא מצילים חיים. אנחנו לא משנים את העולם. אז למה אנחנו צריכים לעבוד כל כך קשה? למה אנחנו לוקחים את הלימודים כל כך קשה?
מיכלי לבד, קורס "חומרים רכים", תרגיל שנה ג' בבצלאל
לאנשים המקסימים שזכיתי להכיר בלימודים הייתה תכונה משותפת - טוטליות. הם היו משקיעים את כל האנרגיה, הזמן, הכסף - הכל - כדי להגיש פרוייקט מושקע ומדהים בסוף הסמסטר. אף אחד לא זלזל. והפער הזה בין להשקיע כל כך הרבה כוח ומשאבים, לבין להרגיש שזה פשוט שטויות - היה לי מאוד קשה.
אז למה בכל זאת סיימתי? ומה שינה לי את הגישה?
"על השיש", קורס " סטודיו", תרגיל שנה ב' בבצלאל
אמא שלי.
אמא שלי היא אישה עם טעם משובח. הבית שלנו אף פעם לא נראה כמו בתים של החברות שלי, תמיד היה בו נעים, הכל היה מאוד אישי ונאסף לאורך זמן, ומה שאמא שלי לא קנתה - היא הכינה.
באחת הפעמים שנרשמתי (שוב) ללימודי פסיכולוגיה, דיברתי איתה על הקושי שלי. קשה לי להתעסק בשטויות בכזו רצינות, אמרתי לה. כל החברות שלי עושות דברים כל כך חשובים.
ואמא שלי אמרה לי משהו שמלווה אותי מאז בעשייה המקצועית שלי.
היא אמרה לי שהיא לא הייתה רוצה לחיות בעולם ללא יופי. משפט כל כך פשוט, כל כך ברור - שנתן לי את הלגיטימציה שחיפשתי.
יופי בשבילי זה לא רק אסטתיקה. יופי זה כשהחפצים סביבינו עוזרים לנו לחיות את החיים שחלמנו שנחייה.
מוצרים מהקולקציה הנוכחית שלי
בעיניי, בית יפה הוא בית שאני מחייכת כשאני נכנסת אליו, שרומז לי מי גר שם, שיוצר אצלי ציפייה למה שעוד יבוא.
אתם מכירים את זה שיש אירוע שאתם לא רוצים ללכת אליו? ואז אתם קונים בגד מהמם, שיושב עליכם בול, ופתאום אתם מתרגשים ורוצים ללכת? זה מה שאני רוצה ליצור בעשייה שלי. את הציפייה לאירוח, את הסביבה היפה שגורמת לנו לרצות וליצור את הזכרונות שלנו במקום הזה.
וככל שההבנה הזו משתרשת אצלי, הסגנון שלי כמעצבת הולך ומתעצב - חפצים יפים, שקטים ומודרניים, שיש בהם חיוך הבטחה, וציפייה. חפצים שדורשים מגע, הזזה, בנייה ופירוק.
אה, ואין כמו אמא.
להתראות,
אלישבע
מקסים :)
השבמחקתודה רינה!
מחקנהניתי לקרוא
השבמחקוהפרוייקטים שלך מדהימים!
תודה, אני שמחה שאהבת:)
מחקאני אוהבת כל פוסט וכל עיצוב שלך אלישבע:)
השבמחקאיריס.
תודה איריס! גם אני אוהבת את שלך....
מחקמקסים. ליוויתי חברה מעצבת תעשיתית במשך הלימודים שלה, יומם ולילה, יומם ולילה. ואחרי שהיא סימה להגיש את פרויקט הגמר, היא ביקשה שאקפיץ אותה בטרמפ הביתה. היא היתה כל כך גמורה, שברמזור הראשון , ליד המכון הטכנולוגי בחולון כבר נרדמה... מקסים
השבמחקתודה:) אני כל כך מזדהה, זאת הייתה תקופה פשוט מטורפת.
מחקאלישבע, מה שכתבת מאוד מאוד יפה ומרגש. בהצלחה ולחיות את החיים שחלמת שתחיי
השבמחקאמן ואמן! מאחלת לך את אותו הדבר:)
מחקמקסים ומרגש :)
השבמחקתודה ליטל! תמיד כייף שאת מגיבה...
מחקאהבתי את הפוסט. המשמעות שנתת לעיסוק שלך היא החלק החסר בפאזל.
השבמחקה"למה"....
וגם אני לא הייתי רוצה לחיות בעולם ללא יופי.
בעולם שלי וגם שלך - היופי הוא חלק מהיומיום.
תשומת הלב לחפצים היא תשומת לב לרגע הזה, לנשימה, לנוכחות.
אלה החיים עצמם.
לגמרי! מסכימה ב-%100:)
מחקכל העבודות שלך מקסימות, עם הרבה מחשבה, אוהבת את כולם.
השבמחקישר כוח.
תודה, כייף לשמוע:)
מחקאלישבע,
השבמחקבתור אחת שחובבת עיצוב ואסטטיקה ובמקביל עובדת סוציאלית ש"עושה דברים חשובים" כמו שאת הגדרת את זה, אני יכולה להעיד מכלי ראשון כמה השפעה יש לסביבה אסטטית, נקיה ופונקציונאלית ועד כמה היא תורמת לבריאות הנפשית של כולנו!!!
תמשיכי לעסוק ביופי ובאסטטיקה, כי לכל אחד הדרך שלו לתרום ...
תודה רבה על התגובה, היום אני רואה את זה הרבה יותר...
מחקאי, אלישבע, את פשוט מקסימה. זה הדבר הראשון שקראתי על הבוקר ושמחה שעשיתי את זה. תמשיכי ליצור יצירות יפות ולספר על זה. (וסיקרנת אותי לגבי הבית שגדלת בו - אולי תתני "הצצה"?)
השבמחקאיה חמודה:) אני ממש רוצה לעשות פוסט על הבית של ההורים שלי, מקווה שזה יקרה בקרוב!
מחקכל כך נכון! כל מה שכתבת על מה זה בית. וזה שאין כמו אמא... :)
השבמחקמקסים
תודה! גם אמא שלי חשבה ככה:)
מחקכל מילה- מילה!
השבמחקאני אומר לך עוד משהו: אם זה שברא את העולם, האמן הוירטואוזי הענק הזה, התעסק כל כך הרבה בעיצוב, צבע, מרקם, צורה- אז כנראה שזה חשוב :)
תודה אפרת, צודקת לגמרי!
מחקאלישבע היקרה, הדיון הזה כה רלוונטי לי, כי אני שם בדיוק. מסיימת שנה ב' בחולון ותוהה למה כל פעם לפני הגשה (יש אחת ממש ביום ראשון הקרוב וכלום לא מוכן) חבריי ואני נטרפים ומאבדים את זה.
השבמחקאת נורא צודקת ובאמת אין טעם בעולם בלי יופי ובלי נשמה בחפצים ובלי מחשבה ורגש ביצירה. ובנימה אופטימית זו - תענוג שהכרתי את הבלוג שלך. את מוזמנת לבקר בשלי. ועכשיו בחזרה לסוליד
מיה (מאיה?) ליבי יוצא אלייך! תחזיקי מעמד, בסוף זה נגמר:) מה שכן - אני כל כך מתרשמת שאת עוד מוצאת אנרגיה וזמן לתחזק בלוג:) ביקרתי ואבקר שוב.
מחקסוליד.
אוי ווי.