איכשהו עברו כמה שבועות ולא כתבתי. קיבלתי מעצמי פטור לכתיבה עד שמשהו בחיים שלי יחזור להיות כמו שהיה.
חיכית לימים שיש בהם בוקר, צהריים, אחר הצהריים וערב. עם שינה בלילה. עם נסיעות בימים קבועים, ועבודה בבית בימים קבועים, ובלי חרדות, ובלי לחץ.
כך עברו להם חודשיים שבהם הייתי במצב של לשרוד (תרימו יד אם הייתם שם:). פשוט לשרוד את התקופה הזו, ולשחרר בכל המקומות שכבר לא יכלתי להחזיק.
אז עכשיו כשזה מאחורינו, הנה אני שוב חוזרת לכתוב, פעם בשבוע-שבועיים, על עיצוב, על הסטודיו, וקצת על עצמי.
הקולקציה שהייתה אמורה להיות מוכנה באתר תיכף עולה לחנות ואני כל כך כל כך שמחה מהתוצאה. חשבתי שלפני שהכל יהיה מוכן אוכל לספר לכם קצת על ההשראה שלי והמצב הנפשי שלי בזמן שיצרתי את כל הפריטים החדשים.
זוכרות את הנסיעה שלי לפרנקפורט? כשהשתתפתי בתערוכה בינלאומית לעיצוב? אם אהיה לרגע גלויה, מעבר לחוויה המלמדת, ההזמנות והקשרים שיצרתי שם, חזרתי מאוד מבולבלת.
עברתי בין המעברים בכל אולמות התערוכה (כזכור, 13 בניינים בעלי 3 קומות מפוצצים בכל מוצר שאי פעם פגשתם - מכלי פיירקס עד מוצרים סופר high end) וראיתי כל כך הרבה דברים יפים. ניסיתי לחשוב איפה הפריטים שאני מעצבת היו יכולים להשתלב, לאן הם מתאימים, ובמה הם שונים ומיוחדים.
לקח לי הרבה זמן לענות על השאלה הזו.
הרי מה שאני תמיד שומעת מלקוחות זה את המשפט - חשבנו שאת מותג מחו"ל. לא ידענו שאת גרה פה בארץ. זה כל כך סקנדינבי. זה כל כך הולנדי. זה כל כך משם.
ובאולמות של התערוכה הזו הרגשתי מין קווץ' בלב. כי גם אם אני אהיה המעצבת הישראלית עם העיצוב הסקנדינבי הכי יפה בעולם - לעולם לא אהיה מעצבת סקנדינבית. ואני גם לא באמת רוצה להיות.
וככה בבום זה נחת עלי. אני רוצה להיות מעצבת מכאן. מהמושב. להשתמש בנוף שאני רואה ביומיום כדי להביא את האמירה הבאמת מקורית שלי. לתרגם את השילוב הים תיכוני ובכל זאת קצת אירופאי שיש כאן. (אגב, מתוך המחשבות האלה והמסקנות שלהם נולד הפוסט המקסים הזה שכתבה אפרת מהבלוג מקפה ויפה, ממליצה מאוד לקרוא).
וככה הייתי צריכה להתחיל כמעט מאפס. לפקוח עיניים כשאני בדרכים בדרך הביתה, להסתכל ממש מהחלון ולשאוב הכל פנימה. לפרק את המרכיבים שהם הסטודיו שלי, ולבנות מחדש. ועכשיו, כשהפריטים בשלבי ייצור אחרונים, אני מרגישה שלמה מאי פעם - זאת אני. זה הסטודיו. סגנון מקומי נטוע חזק עם שורשרים באדמה. החומרים חמים וטבעיים, הסגנון נקי ומודרני. את כל התמונות שבפוסט צילמתי כאן, ליד הבית, וכשהעמדתי את הצילומים לצד הדוגמאות של המוצרים שעיצבתי, לא יכלתי להפסיק לחייך.
מצחיק שהייתי צריכה לנסוע עד פרנקפורט כדי להגיע למסקנות האלה, נכון?
כשהכל יעלה ויהיה מוכן, אעדכן קודם כל את מי שרשומה ברשימת התפוצה שלי כדי שתוכלו להיות הראשונות לדעת. בגלל האופי של הפריטים החדשים, שהרבה מהם נעשים בעבודת יד (בעיקר שלי:) לא יהיה כמויות גדולות מכל פריט, כך ששווה לעקוב.
שבוע מקסים לכולם!
אלישבע
נ.ב. הודעה אחרונה - ביום חמישי ושישי הבאים אני משתתפת (לצד בלוגריות שאני מתגאה לעמוד לידן כתף אל כתף) בתערוכת צילומים של בתים מבפנים. מדובר בפרוייקט שיזמו הנשים מ"הביתה", אפשר לראות עוד כאן. את הצילומים צילמתי בימים הראשונים של המלחמה אחרי שערקתי עם הילדים לכמה ימים לירושלים. נסעתי הביתה כדי לצלם וכל הדרך חשבתי לעצמי - את בשטחים פתוחים!! את בשטחים פתוחים!!! מדהים כמה בטוחה הרגשתי כשנכנסתי לקראוון שלנו. זה כנראה הכוח של בית....
אז תבואו, טוב?
מרגש! הכל פשוט מרגש! התגעגעתי לפוסטים שלך הם תמיד משרים שלווה.
השבמחקתודה הדס, ממש ממש שימחת אותי:)
מחקאיזה כיף של פוסט.
השבמחקכל כך מעניין ומרגש התהליך שעברת. תודה רבה ששיתפת.
דורית
תודה! האמת היא שכבר ממש חיכיתי לשתף:)
מחקמקסים. גם הכתיבה, גם הצילומים, הקצוות של העיצובים החדשים, וההארה שלך - תעשה לך רק טוב! בהצלחה
השבמחקמאיה (השותפה של רויטל מהסדנה :) )
דברים שרואים משם לא רואים מכאן. באמת צריך לפעמים להרחיק עד פרנקפורט כדי לראות מבחוץ ומרחוק את הכי פנימי והכי נכון.
השבמחקשתצליח לך דרכך הארצית / ישראלית/ פנימית/ אמיתי.
שנת יצירה ברוכה